הבלט הישראלי - ברבור לבן
הבלט הישראלי - ברבור לבן
הבלט הישראלי - ברבור לבן

הבלט הישראלי מציג הפקת בכורה עולמית של אגם הברבורים.
במפגש בין הקלאסי לעכשווי, בתכנית בין שני חלקים.
 
חלק א'
המערכה השניה של אגם הברבורים בגירסת המקור.
כוריאוגרפיה: לב איבנוב  
מוסיקה: צ'ייקובסקי
 
חלק ב'
כוריאוגרפיה מקורית עבור הבלט הישראלי בפרשנות עכשווית ומשוחררת ליצירה
כוריאוגרפיה: אנדוניס פוניאדקיס
מוסיקה: צ'יקובסקי בעיבוד עכשווי של ג'וליאן טאריד

ביקות עיתון הארץ:

לרגעים היה נדמה שזוהי להקת בלט רוסי מהשורה הראשונה

הבלט הישראלי רקד בתוכניתו החדשה שתי גרסאות, מסורתית ועכשווית, 
של "אגם הברבורים". בשתיהן הביצוע והכוריאוגרפיה נהדרים, אבל הכוכבים 
האמיתיים היו רקדני הלהקה 

 רות אשל

 "אגם הברבורים סוויטה" אירה טשליצקי

התוכנית "ברבור לבן" של הבלט הישראלי מצוינת. היא כוללת מהדורה מסורתית של 
"אגם הברבורים" בחלק הראשון לצד גרסה עכשווית שלו בחלק השני. בשתי היצירות
 הכוריאוגרפיה נהדרת וכך גם הביצוע.

מזמן לא התרגשתי כך מהופעה של להקת הבלט הישראלי. בדרך כלל בביקורת על 
הבלטים הקלאסיים הגדולים, שסובבים סביב הסיפור וגיבוריו, אני מייחדת מקום חשוב 
לביקורת על הכוכבים של הבלט, אלא שהפעם הכוכבים האמיתיים היו רקדני הלהקה. 
אחזקת הידיים, הטיות הראש, הטוויסטים המעודנים בשכמות וכמובן עבודת הרגליים, 
הכל מדויק, מסוגנן ואחיד. לרגעים היה נדמה שזוהי להקת בלט רוסי מהשורה הראשונה 
וקסם של יופי מילא את הבמה.

"אגם הברבורים סוויטה" אירה טשליצקי

טומוקו טקהאשי רקדה את אודט והיא בלרינה חזקה טכנית. בעיקר התרשמתי משיווי
המשקל שלה על רגל אחת כשהיא מותחת את השהייה עד הרגע האחרון ואת האופן 
שבו היא מסיימת את הסיבובים וגולשת בזרימה להמשך המשפטים התנועתיים. החלק 
העליון של הגוף מלא הבעה, אבל היתה חסרה ליריות וביטוי בעבודת הרגליים, כמו לא 
מוצו עד תום אפשרויות הביטוי בחלק זה של הגוף כדי שהריקוד יהיה מרגש. לבן זוגה, 
לודוויג איספריין, אין חזות של נסיך והוא גם הוצב בתפקיד כפוי טובה. לא ניתנה לו כל 
אפשרות להראות את כישוריו. התפאורה שעיצבה אנה כרושצ'ובה יפה ברוח המסורת. גם
אם אינני חסידת הברבורים הצעצועים החוצים את הבמה כמו שטים. הטוטו הלבן בהק 
ברעננותו. את מלאכת העמדה והשחזור המשובחת עשו נינה גרשמן ויוליה לוין.

בניגוד למקובל לא היתה הפסקה. במעבר לחלק העכשווי המסך האחורי שינה את צבעיו
לאדום חזק, ארסי, חומצתי. העולם הלבן של ניצחון הטוב על המכשף הרע נמס כדי לפנות
מקומו לגרסה של הצד האפל שיצר אנדוניס פוניאדקיס במיוחד לבלט הישראלי. בתחילה 
פרצו לבמה הרכבים קאמריים של גברים שנראו כמו צאצאי המכשף שעברו מוטציות והגיעו
 עד הלום. בהמשך הצטרפה כל הלהקה.

עולם האופל חוגג ומרתק ביופיו, מאזכר במשורה מוטיבים מהגרסה המקורית. זה עולם מרתק
בהיותו לא ברור, חד חידות. הנדוניה העיקרית היא השפה התנועתית המפתיעה, הכפלה ואולי 
אף יותר מכך של הקצב המהיר הרגיל. ה"נשימות" בתוך המהירות הזאת נעשות על ידי שימוש 
חכם בשימוש בקבוצות הרקדנים בחלל, ממצב של מקבצים לתפזורת. את השפה אפשר אולי 
לתאר כסגנון ניאו־קלאסי שבתוכו נשזרו תוך כדי דחיסה חומרים ממחול עכשווי, כמו תנופות 
שנקטעו, שינוי כיוון.

העומס והמהירות הם חלק מהשפה שמאפיינת את עולם האופל. זו זורמת בחיוניות, בטבעיות 
משלה, ללא הפרעות. הלהקה כולה היתה מגויסת לאתגר והתוצאה נהדרת. כאן גם טקהאשי 
ואיספריין היו במיטבם, מנצחים על הפאזל התזזיתי של המחול. במיוחד בלט בקטעי הסולו 
ולדימיר דורוהין, רקדן עם איכות תנועה מלאת קסם.

באמצעות התאורה עיצב אבי-יונה בואנו (במבי) עולמות בדיוניים, כמו חסרי גבולות. בתוך 
האופל יש כל כך הרבה גוונים של צבעוניות עמוקה של פנטזיה ומסתורין שאולי מעניינים י
ותר מאשר עולם הטוב הלבן.

הבלט הישראלי — "ברבור לבן". כוריאוגרפיה: לב איבנוב, אנדוניס פוניאדקיס. 

הבלט הישראלי - ברבור לבן
הבלט הישראלי - ברבור לבן
הבלט הישראלי - ברבור לבן

ליזט אלפונסו דאנס קובה
ליזט אלפונסו דאנס קובה

ליזט אלפונסו דאנס קובה

להקת הריקוד הקובאנית 'ליזט אלפונסו דאנס', בעלת יכולות התיאום והמקצועיות הגבוהה,
מורכבת רק מרקדניות ומלהקה מוזיקאלית שמלווה אותן בכל ההופעות החיות שלהן.
הלהקה הופיעה על במות חשובות בעולם כמו תיאטרון אפולו בברצלונה ותיאטרון הניו ויקטורי
שבברוד-וואי, ובפסטיבלים בינלאומיים כמו פסטיבל הריקוד הבינלאומי
"דה ואייל" שבקולורדו ובמת הקיץ של הסנטרל פארק בניו יורק. ליזט אלפונסו דאנס קובה חלקה
במות עם להקות מוזיקאליות וחברות שונות, כמו הבלט הלאומי של קובה, בלט ה'אלה סקאלה'
של מילאנו והאופרה הקובאנית.

המופע עוצר הנשימה של הלהקה הקובאנית הצעירה מורכב ממקצועיות, תשוקה, כישרון ומסירות.
הלהקה משלבת בצורה מקורית ומיוחדת אלמנטים של פלמנקו, בלט ומחול מודרני, עם מקצבים
ספרדיים ואפרו-קובאניים. בהופעה רוקדות שבע-עשרה רקדניות המבצעות במקצועיות צ'ה צ'ה,
רומבה, קונגה ובולרו, ולוקחות את הקהל למסע ריקוד משנות ה-50 של המאה ה-200 ועד היום.

יכולתה הפרשנית וההבעתית של הלהקה גורמת לה להיות אהודה בקרב קהלים מסוגים שונים,
בזכות הצורה בה היא משלבת בין סוגים שונים של כוריאוגרפיה מהרפרטואר הרחב שלה.
באמצעות שילוב סגנונות הריקוד המיוחד, מציגה הלהקה את התרבות הקובאנית העכשווית.
שילוב הסגנונות המיוחד זיכה את הלהקה בתואר "יחיד במינו ושונה" לפי דברי הביקורות.

מנהלת הלהקה והכוריאוגרפית הראשית שלה, ליזט אלפונסו, הקימה את הלהקה בשנת 1991
(כשהייתה בת 23 בלבד) תחת השם "“Danzas Ibéricas” (הרקדנים האיבריים). באוקטובר 1992
הוא הוכרזה כחברה עצמאית וקיבלה את שמה הנוכחי. בהמשך ותחת הנהלתה היצירתית
והכריזמטית של אלפונסו, הפכה הלהקה לאחת היוקרתיות בקובה, והלהקה הקובאנית הראשונה
שהופיעה בברואודוואי שבניו יורק בשנת 2003.

מסירותה הבלתי פוסקת לחינוך ילדים ונוער בדרכים אמנותיות, הובילה אותה לפתוח אקדמיה
למחול, קורסי קיץ לילדים ונוער ותחרויות כוריאוגרפיה, כולם תחת חותמת החברה "ליזט אלפונסו
קובה". הבלט לילדים ונוער על שמה של ליזט אלפונסו הוקדם בפברואר 2002. למעשה, רוב
הנשים הרוקדות בלהקת המחול כיום התחילו כתלמידות שהיא איתרה וטיפחה.

מהעיתונות:

"זהו תמיד לילה חם בהוואנה היכן שלהקת ליזט אלפונסו קובה מופיעה ... ריקוד של דיוק פרוע"
(הניו יורק טיימס, 2015)

"מדבק ... אי אפשר שלא לרצות לזוז!" (הבוסטון גלוב, 2015)

"המוסיקה והריקודים כל כך מרגשים שחגורת בטיחות היא אביזר הכרחי! ... הרקדניות שולטות
בבמה באנרגיה ובדיוק לוהטים" (broadwayworld.com, 2015)

ליזט אלפונסו דאנס קובה

ליזט אלפונסו דאנס קובה

ליזט אלפונסו דאנס קובה

לאור ההצלחה בסיבוב העולמי,

חוזרת להקת "סוחישווילי" לישראל עם מופע חדש

"סוחישווילי" – SUKHISHVILI

60 רקדנים על במה אחת !

כולם לבושים בתלבושות פולק מפוארות ורוקדים לצלילי תזמורת חיה.

להקת הבלט הגיאורגית הלאומית חוזרת לישראל עם מופע חדש , נובמבר 2017

 תל אביב | אשדוד | ירושלים | חיפה | באר שבע

להקת "סוחישווילי" הוקמה בשנת 1945 על ידי שני כוריאוגרפים,

בני הזוג איליקו סוחישווילי ונינו רמישווילי.

להקת מחול זו הייתה ללהקה הראשונה בגיאורגיה והרכבי רקדנים אחרים הלכו בעקבותיהם. 
בשנות ה-30 של המאה הקודמת לא היו ריקודי עם בגיאורגיה, לא היו הרכבי רקדנים מקצועיים
 והפקות גדולות. להקת הבלט של איליקו סוחישווילי פרצה את הדרך והובילה להקמתו של תחום שלם.

הודות למאמצים של משפחת סוחישווילי אמנות ריקודי העם הגיאורגיים החלה להתפתח ולמשוך קהל 
אוהדים לא רק בגיאורגיה, אלא גם מחוץ לגבולותיה. כיום המחול הגיאורגי הלאומי מוכר ופופולרי
 ברחבי העולם.

להקת "סוחישווילי" קיימת כבר מעל 70 שנה, ובמהלך תקופה זו ערך ההרכב הנודע יותר מ-200 
הופעות ביותר מ-90 מדינות והופיע כ-9500 פעמים על במות שונות בעולם. ההופעות הקסומות של 
הלהקה הפכו לכרטיס ביקור של גיאורגיה. יותר מ-60 מיליון צופים מחו לה כפיים בתקופות שונות 
של קיומה, וביניהם סרגיי ליפר, בריז'יט בארדו, ואפילו פידל קאסטרו.

בשנת 1967 הלהקה זכתה להופיע על בימת בית האופרה המפורסם בעולם – תיאטרון La Scala שבמילאנו. 
בסיום של המופע קהל קרא הדרן 14 פעמים, מה שהפך להיות שיא עולמי חדש. עיתונות איטלקית רוממה
את הלהקה וחילקה לה שבחים. באחד העיתונים האיטלקיים נכתב: "זהו איננו מחול, זהו מעוף הציפור! 
הריקוד קורא תגר על חוקי הגרוויטציה. זוהי ברית מופלאה בין תעוזה גברית ורכות נשית".

הצלחה מסחררת ליוותה את הרקדנים בכל מקום. בשנת 1990, בזמן סיבוב הופעות ממושך בניו יורק 
הלהקה הגיאורגית הופיעה גם על בימת ברודווי האגדי, שם זכה מופע הלהקה לא רק לתהילה אלא
 אף הוכרז כמופע הטוב ביותר שעלה אי פעם על בימת ברודווי.

 כיום, באופן מסורתי, ניהול הלהקה שייך לצאצאי דור שלישי של משפחת סוחישווילי. מאז הופעת 

הבכורה ועד היום רקדני הלהקה ממשיכים להפתיע את המעריצים עם הפלסטיקה המדהימה, 
הכוריאוגרפיה הססגונית והאווירה המחשמלת, שנוצרים על הבמה וממלאים את האולם באנרגיה אינסופית.

להקת הבלט המפורסמת כבר ביקרה בעבר בארץ, אבל הפעם היא באה עם תוכנית חגיגית וקטעים חדשים
 לאחר שזוכה להצלחה רבה עמה ברחבי העולם